חזון הישיבה

אנחנו מאמינים

"אני חי בשני עולמות. עולם של קדושה צרופה ועולם של תכנים של חולין" –

(הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל בטקס קבלת פרס ישראל תשע"ד)

יקרות הן שנות הנעורים, יקרות מפז. בשנים אלו מתעצבות הזהות והאישיות של הילדים שלנו. בשנים אלו יש להעניק לילדים את הכלים שיאפשרו להם לצאת לעולם הרחב ולפעול בו כאנשי תורה הפועלים וחיים גם בתוך עולם החול. תפיסת העולם החינוכית שלנו מבוססת על חמישה יעדים:

א. שיהיה להם טוב:

לפני הכל, ילד צריך להרגיש טוב ושמח עם עצמו. חשוב לדאוג לילדים כי אנחנו אוהבים אותם ורוצים בטובתם, וחשוב לדאוג להם כי ילד שמרגיש לא טוב לא יצליח להתקדם.

כשילד לא מרגיש טוב קשה לו ללמוד. כשילד מרגיש לא טוב קשה לו להתקדם בעבודת ה'. כשלילד לא טוב קשה לו להיבנות. כל מי מאיתנו שנסע ברכב כשידית ההנדברקס (בלם היד) תפוסה, מבין על מה מדובר. אתה לוחץ על דוושת הגז והרכב נוסע בקושי רב. זה בדיוק מה שקורה לכל אחד מאיתנו כשאיננו במיטבנו. אנחנו נוסעים ועולים במעלה ההר אבל בקושי. קשה לטפס ולהתקדם כשמשקולות קשורות לרגלינו.

חשוב להדגיש, שלדאוג שיהיה לילדים טוב אין הכוונה לפנק אותם ולא להציב בפניהם גבולות ודרישות. חלילה. דאגה לכך שיהיה לילד טוב איננה סותרת את הצורך שהילד יעבוד ויתאמץ. סיפוק מהישגים אישיים הוא מרכיב חשוב בהרגשה הטובה של כולנו. צריך רק לדאוג שהאתגרים שאנו מציבים בפני הילד הם אתגרים המעצימים אותו, ולא אתגרים בלתי-אפשריים שרק מתסכלים ומייאשים. צריך לדאוג שכשילד איננו מצליח לעמוד במשימות וביעדים שלו, הוא לא ייכנס לייאוש ועצבות, אלא ילמד להתמודד בשמחה ובנחת עם הכישלונות והקשיים, המהווים מנת חלקו של כל בן אנוש.

המרכיבים שיוצרים את ההרגשה הטובה קשורים לעולם הפנימי והאישי של כל ילד, וכן למרחב שבו גדל הילד. ילד צריך לגדול במרחב בריא ונורמאלי, מרחב הכולל פעילות חברתית ופעילות גופנית. מרכיבים אלו קריטיים להתפתחותו הטבעית.

ב.  להיות בני אדם:

"כל דבר של תורה, צריך דרך ארץ שיקדם לו" (אורות התורה יב, ב). העולם התורני שאנחנו מנחילים לילדינו חייב להיות מבוסס על אישיות ערכית ומוסרית. המוסר הטבעי חייב להיות משוקע באדם בטרם תיבנה מעליו קומת יראת השמים והתורה. עולם תורני הנבנה ללא תשתית מוסרית הוא רעוע ועלול להתפתח לריקבון פנימי. לא מתו תלמידי רבי עקיבא אלא על שלא נהגו כבוד זה בזה. תורה שאין עימה דרך ארץ ומוסר סופה בטלה וגוררת עוון.  

ובלשונו הזהב של הרב קוק: "המוסר בטבעיותו… מוכרח להיקבע בנפש ויהיה מצע לאותן ההשפעות הגדולות הבאות מכחה של תורה… המוסר הטבעי הוא בחינת השרש הקודמת אל היראה וכל ענפיה… כדי לבנות על מצעו את הטרקלין של התורה והיראה" (שם).

ג. להיות בני תורה:

בניין האישיות התורנית והדתית של הילדים מבוסס על לימוד תורה. בלשונו של מרדכי זאב חבקין, ממציא החיסון למחלות הדבר והכולרה, שהקדיש בסוף ימיו את כל רכושו לעולם הישיבות – "הישיבות הם החיסון המוצלח של עם ישראל, המגן עליו לבל יינגף במגיפות".

לימוד תורה מעצב את האישיות של הילדים שלנו ושומר על העולם התורני שלהם מפני הרוחות הרבות שסביבנו. כשנערה צעירה מקיבוץ כנרת בשם נעמי שמר נטשה את העבודה שלה בקיבוץ ונסעה לתל אביב כדי ללמוד שם לימודי מוזיקה שלחה לה אמה, רבקה ספיר, מכתב עידוד, בו הסבירה לה מדוע כל כך חשוב שתלמד:

"רוח מתחילה לעלות וכבר סוער הים

כמו שסוערת נפשך שהיא נפש אמן

ובלב הים פתאום אני רואה סירה

ועליה דייג אחד שנלחם בסערה

מה יעשה הדייג – מה הוא יכול לעשות

כדי שהסירה תגיע אל החוף

יש רק דבר אחד שיעמוד בסערה

אם הוא יוסיף מטען לבטן הסירה  

זו ילדתי התשובה גם לסערת נפשך

הלימודים שלך הם המטען על סיפונך

כאן פועלים עייפים כבר צמאים לשיר שלך

אבל את עוד צריכה לחתור דרך כל הפוגות של באך"

יש בכינרת סירה, העומדת להתהפך. מה יכול למנוע ממנה להתהפך בזמן הסערה? המטען. רבקה ספיר הבינה את זה בחכמתה, היא הבינה שידע בונה את האדם. זה ה"אני מאמין", הבסיס של עולם הלימוד. לכן חשוב ללמוד כדי להעצים את המטען שבסירה של הילדים שלנו. כדי לעזור לילדים שלנו לעמוד בפני סופות ומערבולות, שבהן ייתקלו במהלך חייהם הבוגרים.

יעד זה נכון בנוגע ללימוד חול, ולכך נתייחס בהמשך דברינו, והוא נכון פי כמה וכמה בנוגע ללימודי קודש. לימודי הקודש הם המטען שאיתו ילדינו יצעדו לאורך ימים ושנים. חשוב לנו להעניק להם צידה משמעותית לדרך שבה הם הולכים. צידה שתתן עומק ותוכן לחיים שלהם.

"כי הם חיינו

ואורך ימינו

ובהם נהגה יומם ולילה,

ואהבתך

אל תסיר ממנו

לעולמים".

ד.  לתקן עולם במלכות ש-די:

המצב שבו תלמיד יושב בישיבה התיכונית במשך ארבע שנים כשכל המערכת שסביבו עסוקה רק בלשרת אותו עלול לטפח אגואיסטיות רוחנית. אדם שהורגל רק לקבל יגדל להיות פרזיט רוחני. הגדילה וההתפתחות של התלמידים חייבת להיות משולבת בנתינה ובהבנה שאנו מרוכזים עכשיו בעצמנו כדי לגדול ולהיבנות כדי שנצא אחר כך לעולם ונוסיף בו טוב וחסד.

כשנשאל הרב עמיטל מה יהיה המיוחד שבישיבת הר עציון, הוא השיב במשל התינוק הבוכה: מעשה במייסד שושלת חב"ד, המכונה האדמו"ר הזקן, בעל התניא, שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו. האדמו"ר סגר את הגמרא וניגש להרגיעו. כאשר חזר לחדרו, הוא מצא את בנו יושב שקוע בלימודו. האדמו"ר תמה ושאלו: מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה? הבן הנבוך השיב: הייתי כל כך שקוע בלימודי שלא שמעתי את קול הבכי. אמר לו אביו: אם אדם לומד תורה ואינו שומע קול תינוק בוכה, משהו פגום בלימוד.

ה. "טובה חכמה עם נחלה":

מתוך השתקעות ניכרת בתורה, לימודים כלליים חיוניים לשם העשרה והפרייה של עולמו התורני של האדם.

דוד המלך המשיל את תלמידי החכמים לאילנות: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים א', ג). חז"ל הסבירו את המשל של דוד המלך: "אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, שנאמר: 'ועלהו לא יבול' " (עבודה זרה יט ע"ב). דוד המלך המשיל את תלמידי החכמים לאילנות. הפירות של האילן הם עולם הקודש. העלים של האילן הם עולם החול. "אשר פריו יתן בעתו, ועלהו לא יבול".

בדורנו ישנם הרבה אילנות עמוסי פירות ונטולי עלים. אילנות שגדלו על טהרת הקודש ועל שלילת החול. אילנות גבוהים ומרשימים ששורשיהם נטועים על פלגי התורה ופירותיהם גדושים בתורה ובמצוות. תתברך ארצנו באילנות חשובים אלו.

אנו מנסים לגדל אילנות אחרים. אילנות ששורשיהם נטועים על פלגי התורה ופירותיהם מתוקים ועסיסיים, אך עם זאת לא נמנעים מלהצמיח גם עלים, עלים של חולין. אנו מבקשים עץ שתול על פלגי מים שפירות הקודש שלו מתוקים ועלי החול שלו יפים ונאים.

אנו מאמינים בלימודים כלליים לא רק בשביל מבחני הבגרות. אנו מאמינים בלימודים כלליים לשמם. אנו מאמינים שבן תורה צריך להיות בעל ידיעות רחבות. חשוב לנו שלצד לימודי הקודש ילמדו התלמידים שלנו את חכמת העולם. בן תורה בור, בן תורה שאינו יודע לימודים כלליים, הוא אדם חסר.

איננו מבקשים מתלמידינו שילמדו מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה וספרות רק כדי לקבל תעודת בגרות שתעזור להם להתקבל לאוניברסיטה. אנו מבקשים שתלמידינו ילמדו את מקצועות החול כדי שידעו אותם. אנו שמים דגש על הלימוד ולא על תעודת הבגרות. אנו בטוחים שתלמיד הלומד לשם הלימוד יצליח בסוף להשיג תעודת בגרות מעולה, אבל לא לשם התעודה אנו מושיבים אותו לאורך ארבע שנים על ספסל הלימודים.

האתגר של שילוב הקודש עם עולם החול הוא כנראה האתגר המורכב ביותר של עולם הישיבות התיכוניות. קשה לשקוע גם בקודש וגם בחול. קשה גם לעשות בגרות במתמטיקה בחמש יחידות (לא כולם חייבים כמובן) וגם להגיד כל ערב באמונה שלמה "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".

אבל מהתמודדות זאת של שילוב לא נוכל לברוח. התמודדות זאת תלווה כל בן תורה ציוני דתי שכפיו בעולם החול וראשו בעולם הקודש. חובתנו להקנות לילדינו את היכולת לשקוע בתורה ולשלב לצידה את עולם החול.