חכמים היזהרו במעשיכם

אורי זוהר, ה'חוזר בתשובה' המיתולוגי, משתייך לציבור החרדי. לא פלא, במשך שנים רבות היה לציבור הזה מונופול על ה'חזרה בתשובה'. בשנים האחרונות הלכה והתרחבה האלטרנטיבה הציונית לתנועת ה'חזרה בתשובה' החרדית. כיום, ישנם רבים מבני הציבור הדתי-לאומי שעוסקים ב'הפצה'. בחורי ישיבה רבים עומדים מידי שבוע בדוכנים ומנסים להאיר ולהפיץ את אור התורה.

כמו לכל דבר טוב וחשוב גם לתופעה זו ישנה נקודת תורפה. החברה הישראלית היא מגוונת מאוד והטרוגנית. יש כאלו שקשורים לתורה (גם אם הם לא יודעים זאת) ושמחים על ההזדמנות להניח תפילין. אבל יש גם כאלו שיוזמה כזאת רק מפחידה אותם ומאיימת עליהם. אותם אנשים מתייחסים לדוכנים הללו בזלזול ובניכור. לא מן הנמנע כי המפגש שלהם עם הדוכנים האלו רק יגרום להם להתרחק עוד יותר מהיהדות.

חז"ל קבעו שאין לרצות אדם בשעת כעסו. לא מומלץ להסביר לאדם כעוס למה הכעס שלו לא במקום. מי שיתעלם מדברי חז"ל הנ"ל יגלה לצערו עובדה כואבת. הריצוי שלו לא הקטין את הלהבות אלא רק הגדיל אותם.

גם בנושא שלנו חשוב לזכור את הכלל הזה. ישנם לא מעט אנשים שניסיון ישיר ל'רצות אותם' יגדיל את הניכור בינם לבין היהדות וירחיק אותם עוד יותר מהבורא. התפילין המופלאות שמקשרות אותנו לבורא נראות מהזווית שלהם באור קצת שונה. בשבילם הם לא יותר מאזיקים כובלים. 

*                   *                   *

בליל שבת חורפי בשנת תשס"ג, תקפו מחבלים שפלים קבוצת מתפללים שחזרה מתפילת ליל שבת במערת המכפלה. מח"ט חברון דאז, אל"מ דרור ויינברג, קפץ מהלשכה שלו הישר לתוך האש. דרור הי"ד ועוד עשרה קדושי עליון נהרגו באותו ערב בקרב עקוב מדם.

מאז מותו נכנס דרור לפנתיאון של הציבור הדתי לאומי. אדם ערכי, שמחוייב לתורת ה' ויחד עם זאת גם לוחם ומפקד מוכשר ונועז. מוקדם עוד לקבוע האם הוא יהיה ה'יוני נתניהו' שלנו כפי שנטען לאחר מותו. אבל ברור שדמותו המרשימה תיחקק בתודעה של הציבור שלנו.

בחוברת שיצאה לזכרו של דרור הובא הספד שנשא על קברו יריב יערי, חבר קיבוץ מעברות. כך אומר ה'שמוצניק' על חברו ה'דוס', אל"מ דרור ויינברג הי"ד:  

"בחג פסח אחד בצבא זכור לי שנשארתי עם יאיר ודרור לבד – והשאר לא עסקו כלל בקריאת ההגדה. שניהם לא התלוננו ולא לחצו על אחרים להשתתף, לא בפסח ולא בשום דבר אחר, צריך היה למצוץ מהם הסברים ותשובות אף לא טיפה של כפיה דתית או ניסיון להחזירנו בתשובה. רק דוגמא אישית ופתיחות לשיחה והסבר מול השאלות שלנו

כאמור השונות כביכול ביני לבין הדוס הקטן היתה גדולה. למרות כל זאת… השונות הפכה למקור של עניין ושל כוח… עבורנו ולעיתים גם עבור רבים אחרים שימש, והיה יכול לשמש עוד רבות (דרור) כגשר בין דתיים לחילונים" (מתוך 'וקראתם דרור בארץ').

                          *                *                *

אסור שנשכח את המחוייבות שלנו לכלל. אחד הכללים החשובים והראשוניים בתורה הוא 'כל ישראל ערבים זה לזה'. התורה קבעה שכל אחד מאיתנו מחוייב לדאוג לחברו. עם זאת אין לשכוח שגם לכלל זה נקבעה הגבלה חשובה – 'כשם שיש מצוה לומר דבר הנשמע כך יש מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע'.

ישנו קו דק מאוד שעובר ביו אחריות ואכפתיות לבין פטרונות וניג'וז. אותו קו שעובר גם בין עצה טובה לבין העקה. כשהזולת מגלה כלפיך אמפטיה ואכפתיות זה מחמם את הלב כשהזולת מגזים ונכנס לוורידים זה עלול להעלות את הסעיף.

חשוב שנלך להדליק נרות, צריך רק לשים לב שבדרך אנחנו לא מכבים נרות של אחרים.