ילדים בגיל ההתבגרות צריכים לקבל אמפטיה – הבנה. אל תסכימו איתם אבל תבינו אותם. נראה לנו שהם רוצים שנרשה להם לעשות מה שבא להם, אבל זה טעות. הדבר שהם הכי רוצים וגם הכי צריכים זה שיבינו אותם.
כשהילד יושב שעות מול המסך המרצד של הטלויזיה זה יכול לתסכל מאוד את ההורים. בכל זאת יש הבדל גדול בין אבא שצועק על הילד 'כמה זמן אתה יכול לשבת ככה. כל כך הרבה שטויות מראים שם, איך זה לא משעמם אותך' לבין אבא שפונה לבן בשקט ואומר: 'אני מאוד מבין מה מעניין בטלויזיה. גם לי במקומך היה קשה מאוד לעזוב את המסך הזה. אבל אין ברירה, השהות הממושכת הזאת משחיתה אותך. אני חייב לאלץ אותך להמנע מלהסתכל על הטלויזיה כל כך הרבה זמן. אני יודע שזה קשה לך אבל אין ברירה'
האב המבין יכול לכפות יותר מהאב הצועק, הבן שלו יקבל זאת הרבה יותר בקלות.
העקרון הזה נכון על ילדים מתבגרים ונכון גם ביחס שלנו לכל אדם אחר, ובמיוחד ביחס לבן הזוג. לא תמיד צריך הסכמה מהבן זוג, תמיד צריך הבנה. סוף סוף, בתוך כל מבוגר מתחבא ילד מתבגר.