'הרב', פנה אליו התלמיד בהיסוס מסויים. 'כן' ענה לו הרב ליכטנשטיין. 'הרב… אני לא יודע איך להתחיל', דיבורו של התלמיד נעצר לרגע, 'אני לומד כאן כבר ארבע שנים, הספקתי ללמוד שש מסכתות, ואת רובן אפילו סיימתי'.
'זה יפה מאוד, הספקת לא מעט, אבל מה מטריד אותך?'
התלמיד שתק, בעיניו החלו לבצבץ דמעות. אחרי זמן שנדמה כנצח אזר התלמיד אומץ. 'אין טעם ללימודיי; אני לא זוכר כלום'.
הרב הסתכל בעיניו הדומעות של התלמיד. 'אני יודע שזה מאוד מתסכל, אולם חשוב שתדע, שאתה לא האדם הראשון שנתקל בבעיה הקשה הזאת. המדרש מספר שאפילו משה רבינו שכח את מה שהוא למד, אבל אתה בטח רוצה תשובה יותר מעשית. אספר לך סיפור'.
* * *
האנשים בכפר תמהו מאוד. הם עמדו מסביבו כבר שעה, ועקבו אחריו במבטים משתאים. האדם שעליו הביטו שאב מים מהבאר בעזרת דלי. אחרי שגמר האיש לשאוב את המים, הוא היה הולך עם הדלי כברת דרך, ושופך את תכולתו לבריכה. מקור התמיהה של הסובבים היתה העובדה שבדלי היה חור וכל המים נזלו מהחור. האיש שאב עשרות פעמים מים מהבאר ובעודו מזיע מהחום ומהמאמץ היה הולך עם הדלי הנוזל אל הבריכה. לבסוף החליטו האנשים לשאול את האיש לפשר מעשיו.
'למה אתה מבזבז את הזמן והמאמץ שלך בשאיבת מים בדלי נקוב?
האיש הפסיק מעבודתו, חייך וענה להם:
'יש לכך שלוש סיבות: הסיבה הראשונה היא פשוטה – משלמים לי כסף על זה. הסיבה השניה היא, שלמרות שרוב המים נוזלים, חלק קטן מהמים נשאר בדלי. והסיבה השלישית שאולי תפתיע אתכם היא שהדלי נהיה נקי…'
* * *
המשל של מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל (שהובא בפניכם בתוספות קלות) מכיל בתוכו שלוש נקודות חשובות.
הנקודה הראשונה היא העובדה שאנו לומדים תורה כי כך הצטווינו על ידי בוראנו. הקב"ה ציווה אותנו ללמוד והוא יתן לנו שכר על כל מילה ומילה שאנו לומדים – 'הם עמלים ואינם מקבלים שכר ואנו עמלים ומקבלים שכר'.
הנקודה השניה היא העובדה שלמרות שנראה לנו שאנו שוכחים הכל, זה לא נכון. תמיד נשאר משהו (קטן או גדול) שאנחנו זוכרים. זה נכון שנשארים מעט מאוד מים בדלי, אבל תמיד כדאי להסתכל על 'חצי' הדלי המלא. (וזה נכון גם כשה'חצי' הוא עשירית).
הנקודה השלישית, והיא בעיניי המשמעותית ביותר, היא העובדה שהדלי נהיה נקי. לימוד התורה חשוב לא רק בגלל הידע שאנו קונים. לימוד התורה חשוב בגלל עצם לימודו. הלימוד משפיע על נפש האדם ומטיב איתה. התורה הופכת את האדם לאדם טוב יותר ולאדם שקרוב יותר לבוראו.
אף אחד לא שואל למה אנחנו מתפללים; הרי ממילא אנחנו לא זוכרים כלום מהתפילה. אנחנו מאמינים שיש חשיבות לתפילה לכשעצמה. בעזרת התפילה אנחנו מתקרבים לבוראנו, ובעזרתה הוא גם מקשיב לבקשתנו. לתפילה יש ערך עצמאי, גם אם רישומה נשכח אחר כך. גם לתורה יש ערך עצמאי. עצם הלימוד חשוב וזאת מעבר לידע שרכשנו. גם אם שכחנו הכל אחר כך, הרושם נשאר.
אין זה המקום לפרט ולהסביר מהי החשיבות העצמאית שיש בלימוד התורה וכיצד היא משפיעה על נפשו של האדם. נסתפק בכך שנצביע על ההשפעה הממכרת שיש ללימוד התורה. כל מי שמכיר קצת את ההיקף הרחב של לימוד הדף היומי יודע שקשה מאוד להסביר את התופעה המדהימה הזאת. אלמלא העוצמה הפנימית של התורה אנשים לא היו מתמסרים בצורה כזאת מוחלטת ללימוד. כדי להעיר אנשים מוקדם בבוקר, צריך להציע להם משהו אמיתי ויקר.
יש ערך גדול מאוד בלזכור ולדעת את התורה. אבל יש גם ערך גדול בעצם המפגש איתה.