כל אדם אחר שהיה במקומו היה נשבר מזמן. הוא כנראה קורץ מחומר אחר. כושר ההתמדה והעקשנות שלו היו על אנושיים. עוד לפני שעלה לגדולה ידעו כולם על כוח הרצון האדיר שלו. בצעירותו היה רועה צאן. יום אחד הביא את צאנו לשתות מהמעיין. כשהצאן שתה מחשבותיו נדדו למקומות אחרים. 'האם יש לי סיכוי' חשב הרועה 'אני כבר בן ארבעים שנה ועוד לא למדתי מילה., אפילו לקרוא אני לא יודע'.
עיניו הדומעות נתקלו לפתע באבן חקוקה שהמים עברו מעליה. הרועה התבונן באבן שעה ארוכה ואז קם בפתאומיות וניגש לחבורת רועים שישבה לידו. 'מי חקק את האבן הזאת' שאל אותם הרועה. הרועים גיחכו, 'עקיבא, אתה חושב שמישהו טרח לרדת למטה לחקוק את האבן. המים שעוברים עליה כבר שנים, חקקו את האבן'.
הרועה לא הגיב, הוא עמד במקומו המום. לאט לאט הוא התחיל לעכל את המשמעות של דבריהם. ' 'המים חקקו את האבן', המים הרכים האלו חקקו את הסלע האדיר והקשה. כנראה שיש סיכוי'.
את הדרך הביתה עשה הרועה בריצה. כשהגיע הביתה תפס את בנו ורץ יחד איתו לבית מלמד התינוקות. 'מהיום אתה מלמד גם אותי' הודיע הרועה למלמד. המלמד ההמום ניסה להניא אותו מהרעיון. 'עקיבא, אמנם יש לך בן מוצלח מאוד, אבל אתה כבר בן ארבעים. תמשיך לרעות את הצאן ותן לבן שלך ללמוד בשקט'. הרועה לא הקשיב. הוא תפס את הלוח בקצה אחד והגיש את הקצה השני לבנו.
'תרשום את כל האותיות על הלוח' ציווה הרועה. המלמד רשם.
* * *
'מי יודיע לו?' תהו האנשים. עשרים וארבע אלף תלמידים היו לו, רובם כבר מתו. נשארה רק הקבוצה מגבת. עכשיו הגיע הבשורה המרה, גם הם מתו. לבסוף אחד האנשים תפס אומץ. הוא פתח את הדלת ונכנס לחדר. בחדר ישב ר' עקיבא ולמד. 'רבינו' קרא האיש ודמעות בעינו. ר' עקיבא הרים את ראשו. 'רבינו, הכל אבוד', הוסיף האיש, 'גם התלמידים מגבת נספו'.
ר' עקיבא דפק על השולחן. 'שום דבר לא אבוד, אתה שומע, שום דבר לא אבוד'. הוא עצר לרגע ואז אמר: 'תכניס את כולם אני רוצה לדבר איתם'.
כל מי שהיה באותו זמן בחדר לא שכח את השיחה הזאת עד יום מותו. 'אנחנו ננצח' פנה אליהם ר' עקיבא, 'אסור להתייאש'.
'אתם יודעים מה היתה הטעות שלי. ניסיתי ללכת בגדול וללמד כמה שיותר תלמידים. חשבתי שכך נפיץ את התורה, אבל טעיתי. התלמידים למדו אבל לא היה לי זמן להשקיע בהם. אתם יודעים איך הם התנהגו אחד כלפי השני. הם ידעו תורה, אבל הם לא נהגו כבוד אחד בשני. עכשיו אני אלך בדרך אחרת אני אקח מעט תלמידים ואשקיע בהם את כולי. אחר כך גם הם ילמדו תלמידים משלהם. כך נפיץ את התורה, לאט אבל בטוח. אתם יודעים למה אני לא נשבר? אני זוכר איך התחלתי בגיל ארבעים בלי לדעת כלום ואיך התקדמתי מאז'.
* * *
ר' עקיבא הלך דרומה והתחיל ללמד חמישה תלמידים: מאיר, יהודה, שמעון בר יוחאי, יוסי, ואלעזר בן שמוע. הוא לימד אותם את כל תורתו והם לא הכזיבו. כל אחד מתלמידיו אלו הפך למגדלור ענק. ר' מאיר כתב את הבסיס למשנה, ר' יהודה את הבסיס לספרא ור' שמעון בר יוחאי את הבסיס לספרי.
* * *
'ניצחנו' הכריז הנציב הרומי, כשסרקו את בשרו של ר' עקיבא במסרקות של ברזל.
'ניצחנו' הכריזו תלמידי ר' עקיבא, מאות שנים מאוחר יותר, 'מרומא האדירה לא נשאר כלום. מחמשת התלמידים של ר' עקיבא יצאו מיליונים של תלמידים'.